<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן י"ח</h1>
<h2>דף נה.</h2>
כשמשביעין בית דין או היורשין את האלמנה כשתבא לגבות כתובה אין משביעין אותה אלא חוץ לב"ד. מתה האלמנה קודם שתשבע אין יורשיה יורשין מכתובתה כלום שאין לה כתובה עד שתשבע. ואם נשאת קודם שתשבע הרי זו נשבעת אחר הנשואין ונוטלת כל זמן שתרצה. כתב לה קרקע בכתובתה גובה ממנו בלא שבועה. וכן אם כתב לה מטלטלין והן קיימין נוטלת אותן בלא שבועה. וכן אם נמכרו ולקחו מהן מטלטלין ונודע שאלו השנים מדמי המטלטלין הראשונים נוטלת בלא שבועה.
<h2>דף פז.</h2>
התנה עמה שתגבה כתובתה בלא שבועה גובה ממנו בלא שבועה. וכן אם התנה שתהא נאמנת בכל מה שתטען (וכן) [גובה ממנו בלא שבועה כלל]. אבל אם באה ליפרע מיורשיו תשבע ואחר כך תטול. ואם התנה עליו ועל יורשיו נוטלת מהן בלא שבועה. אבל אם באה לטרוף מנכסים משועבדים לא תטרוף אלא בשבועה.
הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה כיצד הוציאה שטר הכתובה שיש בה אלף זוז הבעל אומר נתקבלה הכל והיא אומרת לא נתקבלתי אלא כך וכך אפי' יש לה עדים במקצת שנטלה ואפילו דקדקה בחשבון מה שנטלה בחצי פרוטה לא תטול השאר אלא בשבועה. אמר הבעל נתקבלה הכל והיא אומרת לא נתקבלתי ועד אחד מעיד עליה שנתקבלה הכל או מקצת לא תפרע מכתובתה אלא בשבועה. הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה.
<h2>דף פז:</h2>
הפוחתת כתובתה נפרעת שלא בשבועה פי' שהיתה כתובתה אלף זוז והיא אומרת אינה אלא מנה. ואמנה היתה בינו ובינה. כל מקום שאמרו לא תפרע אלא בשבועה אומרים לה השבעי (לי) וטלי. וכל מקום שנאמר תפרע שלא בשבועה אומרים לבעל עמוד ותן לה ואין אתה נאמן (על ראיה) [בטענה] זו עד שתביא ראיה לדבריך. אמר הבעל מעצמו תשבע לי [על] טענתי. אומרים לה השבעי בנקיטת חפץ וטלי.
<h2>דף קד.</h2>
אלמנה שהי(ת)ה שטר כתובתה יוצאה מתחת ידה גובה לעולם אפילו לאחר מאה שנה בין שהיתה בבית בעלה בין שהיתה בבית אביה. ואם אין שטר כתובתה יוצא מתחת ידה אין לה כלום ואפילו עיקר כתובה. ואפילו תבעה ביום מיתת בעלה. וכן הגרושה אפילו עיקר כתובה אין לה עד שתוציא שטר כתובתה.
